אלון רון - מורה דרך ומומחה לירושלים מוסמך ע"י משרד התיירות alonrrr@gmail.com
טיולנו מתחיל בתצפית מהר הצופים על מדבר יהודה, בקעת הירדן וים המלח, נמשיך בביקור במתחם אוגוסטה ויקטוריה והכנסייה מהמרשימות בארץ, נצפה על ירושלים ממצפה רחבעם זאבי, נבקר במערת קבורה מדהימה בגודלה ובמיקומה, ניכנס לכנסיית דומינוס פלוויט במורד הר הזיתים ונסיים בגת שמנים בנחל קדרון, הוא עמק יהושפט.
הטיול מיועד לכל הגילים, משפחות, חברים וזוגות אוהבים. טיול ברכב עם עצירות קרובות זו לזו והליכות קצרצרות.
איך מטיילים
הסיור מתאים לכל מזג אויר למעט סערת חורף בגלל שתי התצפיות. משך הטיול כשלוש שעות וניתן לדלג או להוסיף אתרים לפי רמת העניין.
טיול מבקר במספר כנסיות ויש להקפיד על לבוש צנוע (מכנסים ארוכים). הכניסה לכנסיות אפשרית רק על פי שעות הביקור המצוינות להלן וכדי לבקר בכולן מומלץ להתחיל בשעות הבוקר את הסיור, או בסביבות השעה 1300.
איך מגיעים
לבאים מהמרכז: נוסעים על כביש מספר אחד: תל אביב-ירושלים, אחרי סיבוב מוצא יש לשמור על נתיב ימני ולפנות ימינה אל מנהרת הארזים בכביש החדש המוביל אותנו עד למחלף שער מזרח - צומת הגבעה הצרפתית (ולא לעבר לגינות סחרוב). פונים ימינה (דרומה) לשדרות חיים בר-לב בכיוון העיר העתיקה ומעלה אדומים. בצומת מרומזרת פונים שמאלה לשדרות האוניברסיטה העברית לפי שילוט המכוון למעלה אדומים. ממשיכים עם הכביש ושומרים נתיב ימני על מנת לא להיכנס למנהרת הר הצופים. מגיעים לצומת T (רח' מרטין בובר- שמאלה לאוניברסיטה ימינה לא-טור והר הזיתים), פונים שמאלה ומידע עוצרים בצד ימין ברחבה קטנה בה ישנה תצפית נוחה מזרחה.
תצפית קו פרשת המים ומדבר יהודה
ממזרח לכביש התצפית על מדבר יהודה, מעלה אדומים וביום עם ראות סבירה ניתן לראות בברור את צפון ים-המלח מבהיק בכחול. נקודה זו הינה חלק מקו פרשת המים. כל המשקעים שיורדים ממערב לקו זה, ימצאו את דרכם לים התיכון וכל מה שיורד ממזרח לקו, יגיע לים המלח.
מדהים לראות את המעבר החד בין עושר הצמחייה והצבע הירוק מצד אחד ומנגד היובש, הצחיחות והצבע הצהוב המדברי שמולו. ההבדל המובהק באופי הנוף ובצבעים משני עברי קו פרשת המים, נובע מההבדלים בכמות המשקעים.
במבט לכיוון צפון מערב נראה את מגדל התצפית של האוניברסיטה העברית על הר הצופים, למרגלותיו אפשר לראות את גב במת התיאטרון בו נערך טקס חנוכת האוניברסיטה ב 1 באפריל שנת 1925. בטקס נאמו בין השאר הלורד בלפור, חיים ויצמן, הרב קוק, הרברט סמואל וחיים נחמן ביאליק. יושב ראש חבר-הנאמנים הראשון של האוניברסיטה היה חיים ויצמן וחברים בו היו גם אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, מרטין בובר וגדולי עולם אחרים.
נחזור לרכב, נפנה דרומה על רחוב מרטין בובר לכיוון הר הזיתים, לאחר נסיעה קצרה (450 מטר), נראה משמאלנו את הכניסה למתחם אוגוסטה ויקטוריה, מול הכניסה, מימיננו מגרש חניה, נחנה, נחצה בזהירות את הכביש וניכנס בשער הבנוי.
כנסיית אוגוסטה ויקטוריה
שעות פתיחה: ימים: ב' - שבת, 08:00 - 14:30
היסטוריה
בשנת 1898 ביקר הקיסר וילהלם השני, קיסר גרמניה ומלך פרוסיה האחרון, ואשתו אוגוסטה ויקטוריה בארץ ישראל, לרגל חנוכת כנסיית הגואל בסמוך לכנסיית הקבר. כתוצאה מהביקור נרכש מתחם זה, ונבנתה הכנסיה והאכסניה שאנו מבקרים היום.
הכנסייה והאכסניה שימשו צליינים ונופשים במשך ארבע שנים, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים בשנת 1917, המתחם הפך למפקדה הראשית בארץ ישראל. אחר כך אכלס המבנה את מוסדות השלטון, והנציב העליון, הרברט סמואל, עבר להתגורר בו.
ב-27 במרץ 1921, נערכה במקום הפגישה ההיסטורית בין שר המושבות הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל; הנציב העליון, הרברט סמואל; לורנס איש ערב והאמיר עבדאללה, בנוגע לעתידם המדיני של ארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי. בפגישה זו הוחלט על ייסוד ממלכת ירדן.
על שער המתכת בכניסה למכלול ניתן לראות את הכתובת עם שנת חנוכת המבנה "1910". נצעד בשביל פנימה, מימין נראה עצי ארז, לא מפוארים אבל ארזים. נמשיך בשביל הנוטה ימינה ומשמאלנו פתח הכניסה לאכסניה, שהוסבה ב 1950 לבית חולים.
הפתח מעוטר בפיתוחי אבן, קל לזהות שני מלאכים משני הצדדים, עם צלב על החזה ושריון צלבני. הקשת מעל לאולם הכניסה מעוטרת בתבליטי מלאכים.
המכלול בנוי בסגנון רומנסקי כחיקוי לטירות גרמניות מימי הביניים. לא ניכנס לבית החולים. נמשיך בשביל לכנסייה שהוקמה בצדו הדרומי של המבנה. בכניסה החיצונית לכנסייה ניצבים שני נשרים מאבן, סמל הקיסרות הפרוסית, מישהו ניתץ את המקור של הנשר השמאלי אך הוא עדיין עומד בהדר ומשגיח על הבאים.
ניכנס בדלת הרחבה משמאל, נרכוש כרטיסים ונכנס אל הכנסייה. תקרת העץ באזורים השטוחים מעוטרת בעושר רב. ביציע הצפוני עוגב גדול.
עיטורי הכנסייה
התקרה מעל אולם התווך מחולקת לשלושה משטחים. המרכזי מרובע ובו יושב ישו, רגליו על השמש והירח ומאחוריו קשת בענן. הוא מחזיק ספר, סביבו ארבעת המלאכים - מיכאל, גבריאל, אוריאל ורפאל, שומרים את שערי השמים. בטבעת החיצונית דיוקנאות שנים עשר השליחים.
על התקרה מעל המזבח, ציור ירושלים מוקפת חומה ובמרכזה בית המקדש, בשמים שלושה מלאכים מנגנים וכתובת הלטינית "ירושלים עיר הקודש". תאור המקדש לקוח מציור של רפאל.
מעל היציע המזרחי, מתואר שלמה המלך מלווה בנביאים ירמיהו ודניאל. מעל היציע המערבי נראה דוד המלך מלווה בישעיהו ומלכיצדק, מעל הקשת הפונה לאפסיס (הקשת שבמרכזה המזבח) מופיעים דיוקנאות השליחים פטרוס ופאולוס.
בתקרה מעל העוגב נראה הזוג הקיסרי לבושים בסגנון ימי הביניים, יושבים ומחזיקים דגם של בניין אוגוסטה ויקטוריה וכנסיית העלייה לשמים. הקיסר מלווה בדמות החכמה והקיסרית בדמות הרחמים.
יש לשים לב לכותרות העמודים הרבים בכנסייה ובאכסניה המעוטרים בסצנות מהתנ"ך והברית החדשה.
מגדל הפעמונים של הכנסייה מתנשא לגובה של כ-60 מטרים, ובראשו ארבעה פעמונים שמשקלם הכולל הוא 12 טונות. העלייה לראש המגדל דורשת טיפוס 223 מדרגות, לחרוצים מומלץ מאוד לטפס (אפשר בדילוגים קלים) למרפסת התצפית וממנה ניתן לצפות סביב סביב.
הפעמונים מצלצלים בשעה שתים עשרה בצהרים ובזמן זה לא כדאי להיות ליד הפעמונים (זכרו את הגיבן מנוטרדם).
הפעמונים במגדל מכוונים לתווים סול, סי, מי, ורה. על הפעמון המרכזי ישנה הטבעה המציינת את שמו הקיסר וילהלם השני ואת תאריך יציקת הפעמון - 1898.
אמנם ישנה מעלית במגדל אך, צערם של המתעצלים לטפס במדרגות, היא מושבתת משנת 1997.
נצא מהכנסייה, נחזור לרכב ונמשיך בנסיעה דרומה עם הכביש עד שהוא מגיע למלון 7 הקשתות אינטרקונטיננטל שם נחנה במצפה רחבעם זאבי.
מצפה רחבעם זאבי (שבע הקשתות)
מן התצפית אנו רואים את ירושלים פרושה לרגלינו על כף היד: הר הבית, הכנסיות, בית הקברות של הר הזיתים, החומות, ארבעת הרבעים של העיר העתיקה, היהודי, הארמני המוסלמי והנוצרי, כנסיית הקבר, כנסיית הגואל והדורמיציון: אחיות לאוגוסטה ויקטוריה שביקרנו בה קודם, עיר דוד ומבנים בעיר החדשה.
לאחר שהשבענו עיננו במראות ובתמונות, נלך ברגל בכיוון ממנו באנו ברכב עד שנראה כביש צר שפונה שמאלה במורד הר הזיתים אל תוך בית הקברות. נחלוף את הכביש עוד כ- 40 מטר ונרד במדרגות אחדות, משמאלנו כניסה לקברי הנביאים.
קברי הנביאים
שעות פתיחה: ימים ב' - ה' 09:00 - 15:00.
קברי הנביאים הינו כינוי למערת קבורה ענקית שבה לפי המסורת יהודית היו קבורים הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, שלושת נביאי התנ"ך האחרונים. המערה נמצאת בחצר פרטית. הכניסה למערה היא בגרם מדרגות צר, חצוב בסלע שמאחריו מסתתרת מערת קבורה מונומנטאלית, קרירה וחשוכה עם תיקרה גבוהה, פרוזדורים וכוכי קבורה בהם הוטמנו ארונות קבורה. הארכיאולוגים סבורים כי המערה שימשה מקום קבורה לעולי-רגל בני המאה הרביעית - חמישית לספירה שנפטרו בעת מסעם.
נחזור לרכב, ניסע על עקבותינו ונפנה שמאלה בכביש הצר שלפני המדרגות (מיד לאחר המלון, פניה חדה מאוד הדורשת תמרון אחד או שניים). ניסע בזהירות רבה בכביש הצר והמתפתל, שהוא דו כיווני, במורד הר הזיתים.
במחצית הדרך נראה משמאלנו כניסה לכנסיית "דומינוס פלוויט" נחנה במרחב המצומצם.
כנסיית דומינוס פלוויט
שעות פתיחה: כל יום 8:00-11:45, 14:30-17:00
פרוש השם דומינוס פלוויט הוא מלטינית "האדון בכה". השם לקוח מן הברית החדשה שם מסופר כי ישו בכה על הר הזיתים כשניבא את חורבן ירושלים.
מיד אחרי הכניסה, בשביל הימני יש מערת קבורה ובה מספר גלוסקמאות שהם ארונות קבורה בהם נהגו בימי בית שני להטמין עצמות נפטרים. גודל הארון כאורך העצם הארוכה ביותר בשלד היא עצם הירך.
בשטח שסביבנו נתגלו למעלה מחמישים אתרי קבורה מימי בית שני והתקופה הביזנטית.
נמשיך בשביל אל הכנסייה.
הכנסייה קתולית וצורתה כדמעה. היא נבנתה ב1955 על ידי אנטוניו ברלוצי, אדריכל איטלקי שלזכותו כמה וכמה כנסיות יפיפיות בירושלים וברחבי הארץ. הכנסייה בנויה על חורבות כנסייה ביזנטית מן המאה השביעית שאת שרידי אחד הפסיפסים שלה ניתן לראות משמאל לדלת הכניסה.
ניכנס אל תוך הכנסייה. בקיר המערבי חלון המשקיף אל ירושלים וכנסיית הקבר (הכנסייה עם שתי הכיפות האפורות, אחת קטנה מהשנייה, שממוקמת מימין לכיפת הזהב).
ככלל כנסיות פונות לכיוון מזרח, מקום עליית השמש. במקרים מיוחדים הכנסייה פונה לכיוון אחר. כנסייה זו היא אחד ה"מקרים המיוחדים".
נביט למעלה אל התקרה המסוגננת ונשים לב לתבליטים המציינים אירועים שונים בברית החדשה.
נצא מהכנסייה ניגש למרפסת התצפית, נראה מצבות מנותצות, זכר לחורבן בית העלמין היהודי בזמן שלטון ירדן, נשקיף אל הר הבית והעיר העתיקה ונחזור אל הרכב.
נמשיך וניסע במורד הכביש הצר, להזכירנו, הכביש דו כיווני, אם בא רכב מולנו....מסתדרים.
מגיעים לצומת T פונים שמאלה ומחנים את הרכב צמוד לכניסה לכנסיית גת שמנים.
לעיתים עומד שם בחור צעיר, פעלתן וזריז המכוון את התנועה והחניה. הוא מבטיח לשמור על הרכב ומצפה בתמורה לשקלים בודדים. אם מחליטים להשתמש ב"שירותיו" יש לשלם לו אחרי שחוזרים לרכב ולא להתרשם מהפרצוף העגום שהוא יפגין נוכח גובה התשלום.
אם טיולנו נערך בימים שלישי או חמישי לפני הצהרים, מומלץ לבקר בכנסיית מריה מגדלנה הרוסית, הכנסייה עם בצלי הזהב. הכנסייה פתוחה לביקורים רק בימים אלה ורק בין השעות 10:00 - 12:00. הכניסה לכנסיית מריה מגדלנה נמצאת כ 150 מטר לפני הצומת T.
יש לחנות וללכת חזרה ברגל.
כנסיית גת שמנים - היגון - כל העמים
שעות פתיחה: כל יום 08:00 - 12:00, 14:00 - 18:00
כנסייה זו היא נקודת ציון חשובה בימיו האחרונים של ישו, למעשה כנסייה זו היא שנייה בחשיבותה לאחר כנסיית הקבר שברובע הנוצרי בעיר העתיקה. הכנסייה מציינת את מקום התבודדותו של ישו לאחר סעודת ליל הסדר, הסעודה האחרונה, ומקום הסגרתו על ידי יהודה איש קריות לידי שוטרי הסנהדרין, מאסר שיוביל למשפטו, מותו על הצלב קומו לתחייה וההכרה בו כבן האלוהים. כל האירועים שהתרחשו במקומות אחרים בירושלים.
גת שמנים היה מקום חקלאי, כרם זיתים ואולי בית בד. ההלכה מחייבת לחגוג את חג הפסח בעיר ולהישאר בה באותו הלילה, ולכן הולך ישו למקום המרוחק ביותר בעיר כמסופר בברית החדשה "ויצא החוצה עם תלמידיו מעבר לנחל קדרון ושם גן" (יוח' יח, א). עימו באים תלמידיו הנאמנים לו ביותר, פטרוס, יוחנן ויעקב. ישו מבקש מהם להתפלל למען לא יירדמו והוא מתרחק קמעה. ישו "החל מתמלא עצב ומועקה" בשל חטאי האדם כפוי הטובה כלפי בוראו. לכן נקראת הכנסייה גם כנסיית היגון.
הכנסייה נבנתה בשנת 1919 ע"י הארכיטקט אנטוניו ברלוצי (שבנה גם את כנסיית הדמעה), בעת החפירות התגלו שרידי הכנסייה קדומה מהתקופה הביזנטית (325-638). העבודות הופסקו, נערכו חפירות, שונו התוכניות והכנסייה נבנתה בהתאם לתוואי הכנסייה הביזנטית. בהיכנסנו לכנסייה האפלולית, נחפש ברצפה חלונות זכוכית המכסים על פסיפס הרצפה הביזנטית. נשים לב שהפסיפס המודרני עשוי בדיוק כדוגמת הפסיפס הביזנטי.
בבניית הכנסייה נטלו חלק ארצות רבות, סמליהן נראים ב- 12 הכיפות ובאפסיסים. הארכיטקט שאף ואף הצליח להשרות את אווירת היגון ששרתה על ישו בלילו האחרון לפני הצליבה. הכיפות הכהות זרועות כוכבים ובפינות שלובים ענפי זית. החלונות עשויים אלבסטר סגול. סלע היגון מוקף בשבכת ברזל מעוצבת בדגם כתר הקוצים, עשוי ענפי זית. בקדמת השבכה זוג ציפורים ליד כוס - סמל לבני אנוש הלוגמים מכוס היגון היחד עם ישו. משני הצדדים - זוג יונים לכודות ברשת היגון ומושיטות צווארן כקרבן תמים.
באפסיס (הקיר החצי עגול בקיר המזרחי) השמאלי תאור נשיקת הבגידה, באפסיס הימני דברי ישו "ויאמר אליהם ישו אני הוא". באפסיס המרכזי - ישו ביגונו ליד הסלע, כשה העולה לעולה. מעל יד מושטת ממרומים עם עטרת הניצחון לעתיד לבוא ומלאך.
נצא מהכנסייה, נרד במדרגות ובגבנו לגדר, נסתכל למעלה ונראה את גמלון החזית ובו פסיפס המתאר את ישו כחוליה המקשרת בין הבורא לאנושות. משמאל - שליטים ומלומדים המכירים באפסותם לנוכח ישו. אחד מהם נושא לוח עליו רשום "איגנורציו" - בורות. במרכז - ישו מתפלל, מעליו האותיות אלפא ואומגה. בראש הגמלון שני איילים מפנים ראשם אל הצלב כנאמר בתהילים (מב, ב ) "כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוהים".
הפורטיקו - נישא על ארבע אומנות עליהן האוונגליונים - כותבי ארבעת הספרים הראשונים בברית החדשה: לוקס (שור), מרקוס (אריה), מתי (אדם) יוחנן (נשר).
גן עצי הזית - מהעצים המפורסמים ביותר בעולם. אלו עצים קדומים ביותר ועפ"י המסורת כאן התפלל ישו. הגן מוקף גדר על מנת לגונן על העצים מפני אוספי מזכרות.
הדרך חזרה לכניסה לירושלים
ליציאה מהעיר נוסעים מהחניה במורד הכביש עד הצומת. פונים ימינה (דרך יריחו) נוסעים כ 50 מטר עד הרמזור, פונים שמאלה (לטיילת העופל). לא שוכחים להביט מחלונות הרכב שמאלה שם נראה את גת שמנים וכנסיית הדמעה אותן ביקרנו היום, מימין נראה את חומות העיר העתיקה, אחרי שהכביש פונה ימינה, נראה מימין את מעלות חולדה, משמאל את עיר דוד, מימין שער האשפות (משער האשפות שם הרחוב משתנה למעלה השלום) ממשיכים באותו הכביש בלי סטיות ימינה או שמאלה עד לצומת מרומזר. בצומת פונים ימינה לרחוב חטיבת ירושלים. לא שוכחים להביט ימיה ולראות את החומות ושער יפו. נכנסים למנהרה וממשיכים עם הכביש עד למחלף שער מזרח ולפי השילוט לכיוון תל אביב על כביש מספר אחד או כביש 443.
נסיעה רגועה ובטוחה.
כל הזכויות שמורות ©
